לחץ
אנחנו שבועיים לפני הלידה, כל כך הרבה זמן אנחנו מחכים ופתאום זה ממש כאן, מצד אחד אני כבר יכולה לגעת בה בדמיוני, לנשום אותה אליי ומצד שני, עולם התינוקות עוד מרגיש לי כל כך רחוק ממני. איך אוכל לעבור את הסף הזה ולהיות בעולם אחר לפתע, לגשר על הפער הבלתי אפשרי הזה מנסה לחשב מה יש עוד לקנות, מה צריך לארוז, מה אפשר לקנות שם, כולנו רוצים לקחת את כל הבית איתנו כי מרגיש לנו רחוק וקר, אני מנהלת רשימות על רשימות, מבצע צבאי קטן, של דברים לקחת, נסיון לחשוב קדימה, זינוק אל העתיד, לדמיין איך זה יהיה ולארוז לפי זה... מנשא, צינוריות הנקה, תרופות, תחליפים, חיתולים, בגדים במליון מידות. דברים שכל כך לא קיימים בהווה ואני כבר עכשיו צריכה להכין ולחיות אותם בשביל העתיד, מנסה לבגור כל כך הרבה פינות הראש שלי חולש על הכל עד שאני לא יכולה להתרכז יותר בכלום, בליל פרטים, עיסה של תוכניות. חשבנו שהלידה תהיה בראש השנה, ופתאום הקדימו אותה, זה קיסרי מתוכנן ויש שיליה נעוצה אז מפחדים מהתחלה של צירים, הקדימו בארבעה ימים. רק ארבעה ימים ואנחנו כל כך מופתעים מתקשים לעכל שזה כל כך בקרוב, שזה ממש כאן במרחק נגיעה מאיתנו החלו...