מי שפיר או NIPT?

, באופן מאוד לא ברור, הגענו לשלב הזה שבו צריך להחליט אם עושים מי שפיר, לא חשבנו שנגיע ליום הזה בכלל, ועכשיו כשאנחנו שם, בשבוע 18 אנחנו צריכים לקבל החלטה, איזה בדיקות גנטיות לערוך. מצד אחד, המסע הזה היה כל כך ארוך, וההריון הזה כל כך יקר לנו, ולא רק כספית, הוא הושג בשאריות אחרונות של כוחותינו, שניה לפני שהקושי הטביע אותנו בתוכו כמו חול תובעני בו שוקעים בלי לשים לב. עם זאת, אני כבר לא צעירה, עברנו את גיל 35 ועכשיו מי שפיר הם הבחירה המומלצת ע״י הרופאים, אנחנו כבר יודעים טוב יותר מרק להקשיב לרופאים ואנחנו פה בין הפטיש לסדן צריכים להחליט, האם לסכן את ההריון הזה בהפלה או לסכן את עצמנו והעוברית במחלה גנטית קשה. חשבנו לעשות בדיקת ניפט במקום המי שפיר, אך ממה שקראנו היא בודקת רק תסמונת דאון, והרי אנחנו שנכוונו כל כך בסטטיסיטקות ארורות, משחקים גם כאן משחק סטטיסטי עם עצמנו, מה הסיכויים היותר גרועים מבין השניים? מחלה גנטית או הפלה? והרי זה משחק שאין בו מנצח, לא חשוב מה נבחר לא נוכל להיות רגועים עם ההחלטה. החלטנו ללכת על מי שפיר, עם רופא ישראלי שעשה אלפים כאלו ולקוות לטוב. לשנינו סיוטים בלילה על הפונדקאית, כל טלפון מקפיץ אותי ואני מחסירה פעימה, האם מתישהו נוכל קצת להרגע

הסקירה המאוחרת כבר בעוד שבועיים ואנחנו לוקחים איתנו את הבת שלנו שמאוד שואלת על כל מה שקורה ונראה כאילו הפנימה את הכל יותר טוב מאיתנו, היום היא דרשה לראות הוכחה שהיא היתה אצלי בבטן, נתתי לה לקרא את תעודת הלידה של עצמה. עברתי על האולטרסאונדים שלה וחשבתי כמה הכל היה שונה וכמה לא דמיינתי שיום אחד אני אהיה במקום הזה של להיות אם מיועדת. אני מודה חששתי להזמין כרטיסים לסקירה לפני שאני יודעת שיש עדיין דופק, אני מנסה להתעלם מהחשש הכבד הזה, אבל בני לבין עצמי, הוא שם. קיבלנו אתמול תשובות, היד רעדה לי כשפתחתי את המייל, יש דופק, בנתיים הכל בסדר