צעדים קטנטנים

שבוע שעבר, בלילה שלפני קבלת תשובות ההחזרה, חלמתי חלום, חלום פשוט כזה, שאנחנו בבית כולנו ויש כאן גם תינוקת, בת 7 חודשים, חייכנית ומלאת שיער, לרגע עוברת בי המחשבה שהיא בעצם כל הזמן היתה כאן ופשוט לא שמתי לב, וזה נכון, במובנים מסוימים הילד או הילדה הזאת שאנחנו כה מצפים לה כבר נמצאת כאן מזמן, ורק אינספור אכזבות מפרידות ביננו. אבל לקום מחלום כזה, מתחושת החמימות שהוא צופן בחובו, זה כבר קושי אחר, החזרה למציאות שבה הכל כל כך רחוק.

הטלפון הגיע, ביטא חיובית, אבל נמוכה. ככה זה אצלנו, אי אפשר ללכת רק על בשורות טובות. תמיד הכל כל כך מורכב, הרי גם הבטאות שלי היו נמוכות ולאן זה הוביל אותנו.... עדיין זה הכל מאוד משמח, לפחות משהו מתקדם לאיזה שהוא כיוון, גם אם זה יגמר רע לפחות נדע מה המצב, אם זה קשור לגוף שלי או לעוברים עצמם. ישר אני מנסה לתכנן את צעדי ההמשך, תרומת ביצית, תרומת זרע? השיחה הזאת גומרת אותי, אין לי כח לעוד שאיבות, עייפתי, והכי אני לא רוצה להגיע לבחירה על הגנטיקה של מי מאיתנו לוותר, רק מתחננת בתוכי לא להגיע לצומת הזאת ולא לחזור אחורה, רק צעדים חוששים וקטנטנים, מפחדים לא לפול.

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ספרים על פונדקאות

Successful Surrogacy ספר שכתבה פונדקאית בארה״ב שעשתה מספר לא מבוטל של תהליכי פונדקאות וחולקת מנקודת המבט שלה את הדברים שהיא חושבת שכדאי לדבר עליהם לפני התהליך או קשיים שהיו לה. כיוון שאני עושה פונדקאות חו״ל והתקשורת עם הפונדקאית די מצומצמת לא מצאתי את הספר מועיל במיוחד אבל למי שעושה בארץ זה כנראה יותר רלוונטי The Baby Chase  ספר שהפתיע אותי במיוחד. חשבתי שמדובר ברומן טיפשי אבל הוא ספר שמספר את העלילה של זוג שהביא ילדים בפונדקאות בהודו על רקע כל ההסטוריה של פונדקאות, ההפריה החוץ גופית, התרבות בהודו בכלל ופונדקאות בפרט. עם המון רגישות ותיאורים מדויקים של התחושות Surrogacy Was the Way עשרים סיפורים של נשים אמריקאיות שהדרך היחידה שלהן להביא ילדים היתה באמצעות פונדקאות. מעניין לשמוע את הבעיות השונות והפתרונות שכל זוג מצא. עם זאת, זה ספר אמריקאי שהרגיש לי קצת שטחי ולא נוגע בעובי הקורה בעיני Breastfeeding Without Birthing ספר על הנקה בפונדקאות ואימוץ, עם קצת טיפים על הקשרות לתינוק. בגדול הספר גרם לי לחשוב על איך אני  רואה את ההורות שלי בפונדקאות, עם זאת החיבור של פונדקאות
המשך לקרוא

יציאת מצרים הפרטית שלנו

כבר שבועות שאין ממש חדש, אנחנו מחכים לתעודת לידה כדי להמשיך את התהליך הבירוקרטי ולחזור הביתה. משרדי הממשלה פה סגורים ולא ברור מתי יפתחו שנית כי כמות חולי הקורונה פה עדיין עולה כמו בשאר העולם. רק שבוע שעבר התחילו לעבוד מהבית פה, וזה לוקח זמן, אף אחד מהם לא תרגל להנפיק תעודות לידה מהבית... בנוסף, אין טיסות, הגבולות של גיאורגיה סגורים לחלוטין כבר שבועיים, גם אם כל המסמכים היו בידינו, צריך לחכות לטיסה אז לאט לאט עיכלנו שאנחנו נשארים פה עוד ולא ברור כמה. אבזרנו את הבית והמטבח למקרה של סגר מוחלט ואנחנו לא יוצאים מהדירה למעט לרוקן את הזבל פעם ביומיים ומקבלים משלוחים לפתח הדירה. יתכן ותצא טיסה אחרי הפסח, את החג נעביר כבר כאן. מדי פעם קונים לילדות בלון, מחברת או סרגל שיש במכולת למטה והן עפות על זה אחרי לילה קשה עם הקטנטונת, אני חושבת מתי אכין מצה וחרוסת מאולתרים עם הבנות כדי לתת להן קצת תחושת חג גם כשאנחנו פה. רחוקים מהבית, כשכל ישראל חוגגים את החג הזה בנפרד, אנחנו כבר לא כל כך שונים. גם כשאני משננת לעצמי, הכל בסדר, אתם בריאים ויחד וזה מה שחשוב, עם החג מגיע געגוע גדול הביתה אני לא יכולה להסביר
המשך לקרוא

השראת הנקה פעם שניה!

הפונדקאית בשבוע 30, חיכיתי נצח לרגע הזה. השראת הנקה, פעם שניה פעם שניה שאני על הצוק הזה, מחכה לקפוץ, הפעם קצת יותר קשה לי, אני יודעת למה לצפות. אני יודעת כמה קשה זה יהיה, כבר אין את אלמנט ההפתעה, ויש קצת פחות אנדרנלין. יש לי ראייה מפוכחת יותר. אני לוקחת תוספי תזונה כבר חודשיים, מתכוננת לרגע הזה. ועכשיו כשהוא מגיע אני מעדיפה לדלג מעליו הקושי האמיתי פה הוא לחיות חיים כפולים, לחיות כאילו הכל רגיל ובמקביל לחיות כאילו יש לך תינוקת, דני דין קטנה, כאילו יונקת, לא לשכוח להאכיל אותה בלי שהיא פה, בלי שנפגשנו, בלי שהיא מרגישה אמיתית. בלי שהגוף שלך מזכיר לך. ולקום בלילה ולהיות עייפה ולתפקד. ולא לשכוח... כל 3 שעות מצד שני יש יתרונות בתהליך המייגע הזה... להתחיל להתכונן אליה, לחשוב עליה, להתחיל לעכל שהיא מגיעה, גם אם זה לא מרגיש ככה ביומיום אז יאללה, כל 3 שעות, זמן איכות עם המשאבה, מתכוננת. מקווה שגם יצא חלב מכל הסיפור הזה. וילדה 🙏
המשך לקרוא