מחכה לחסידה- רכבת הרים בדרך לפונדקאות

 לאורך השנה יש ימים מיוחדים, ימים כאלה שאתה זוכר, שנוגעים בך, שאתה מתרגש בהם, ימים שמקננת בך תחושה שונה, שהאצבעות מדגדגות והעור סומר. לפעמים זה פשוט היום הראשון של הגשם שריח מאובק של אויר מתחדש עולה בהם, ריח אדמה שחיכתה לקצת מים, המתינה בסבלנות לרגע הזה. לפעמים זה יום חג, יום של בישולים, הכנות, ריח של מאכלים מהבילים, של חלה טרייה, ריח של בית, של צפיפות וחום, של המולה נעימה. ימים של חופש, שבהם הכל יכול לקרות, שחובקים אותך אושר וקלילות, וכל הדרכים שם פתוחות. ימים של ים, של לחות וחול ,של אדוות גלים וקרניים מלטפות. ויש את הימים האלו, ימי הבשורות, ימים שמחכים להם, ימים שבהם אתה קם ויודע שעד שהיום הזה יסתיים משהו יהיה אחרת, לטובה או לרעה זה יהיה יום שאתה לא תשכח, יום כזה שבחובו להרים אותך או להוריד אותך, ולא משנה איך הוא יתקדם זה יהיה יום כזה שלא תוכל להשאר אליו אדיש