מחכה לחסידה- רכבת הרים בדרך לפונדקאות

חג האורים הזה שונה כל כך, הפעם הוא מקבל משמעות אחרת, בפעם הראשונה אולי מאי פעם אני מצליחה לראות את הניסים שבחיי, את האור, ולראות באמת את המשמעות הסמבולית של החג הזה. את גירוש החושך לפני בדיוק שנה, אחרי שאיבת הבייציות השנייה שלי, אחרי שהבטתי עמוק אל תוך באר הדיכאון, נגעתי בתחתית ונסתי כל עוד נפשי בי מהמקום המפחיד והשחור הזה, אחרי שכבר הרגשתי בקצות, האצבעות את הנמלול המשבית הזה, שקרא להשתלט עליי, כשהתחילה לעלות סוגיית תרומת הבייציות כי אף אחד לא באמת יודע מה הבעיה, אחרי שהנפש אותתה לי שהיא לא יכולה יותר, קראתי כתבה. קראתי כתבה בעיתון על פונדקאות, על כל מיני זוגות בכל מיני מסלולים, וקיבלתי שם קצת אמת, הבנתי שגם בפונדקאות הדרך לא בהכרח קלה, שיש זוגות שעברו הרבה גם בדרך להריון הזה ושקליטת הפונדקאית יכולה לקחת המון זמן. הכתבה הזאת נסכה בי כוחות שיהיה מה שיהיה המסע הזה חייב להגמר בילד. נכנסתי למוד אוטומט והחלטתי שיהיה מה שיהיה חייבים להמשיך התחלתי את התהליך לשביאת הבייציות השלישית שלי בתוך 4 חודשים, מותשת, עייפה ופאסימית אחרי אין ספור אכזבות. האחות שעשתה לי מעקב זקיקים באה עם האופטי