מחכה לחסידה- רכבת הרים בדרך לפונדקאות

לא יכולתי לכתוב, לא יכולתי להודות בקושי של לעבור שוב את הכל, ניסיתי לעשות את התהליך הנוסף הזה במקביל לחיים שלי, בניתוק מוחלט. היה מורכב מצד אחד, הבית שלי מלא, בכל מה שחיכיתי לו, בצחוק ילדים, בכתמי ידיים על הספה, בספרי ילדים שזרוקים בכל פינה, ברגעי אחיות קסומים, באמת אושר צרוף. במקביל, מבט לחיים הקודמים שלי, לזריקות, בדיקות דם ואכזבות. הופתעתי לגלות כמה אני יותר חזקה לקראת תהליך שני ועם זאת נושאת איתי את כל הצלקות והקשיים של מה שכבר עברנו בדרך התחלנו תהליך שאיבת בייציות אופטימים ונרגשים לקראת התהליך החדש, ומהר מאוד הבנו שזה לא קל, ההשתתפות של קופת החולים בתהליך לילד שלישי הרבה יותר קטנה והמחירים הכלכליים מאוד גבוהים, אלפי שקלים שאנחנו מוציאים על התרופות וההליכים הרפואיים. חזרה לפס ייצור המייגע הזה. הפעם הגדולה מעורבת, היא מתרגשת איתנו, עוזרת לי בכל ערב להזריק הורמונים ומעודדת אותי שנצליח. אני משתדלת לא להדביק אותה בפסימיות שלי, והיא כמו משב רוח רענן של אופטימיות. הימים עוברים די מהר, מגיעים לשאיבה, וקמים מהשאיבה לבשורות מבאסות, יש רק עובר אחד.... מקווים שהוא בכלל ישרוד 3 ימים ויגיע לה