יציאת מצרים הפרטית שלנו
כבר שבועות שאין ממש חדש, אנחנו מחכים לתעודת לידה כדי להמשיך את התהליך הבירוקרטי ולחזור הביתה. משרדי הממשלה פה סגורים ולא ברור מתי יפתחו שנית כי כמות חולי הקורונה פה עדיין עולה כמו בשאר העולם. רק שבוע שעבר התחילו לעבוד מהבית פה, וזה לוקח זמן, אף אחד מהם לא תרגל להנפיק תעודות לידה מהבית... בנוסף, אין טיסות, הגבולות של גיאורגיה סגורים לחלוטין כבר שבועיים, גם אם כל המסמכים היו בידינו, צריך לחכות לטיסה אז לאט לאט עיכלנו שאנחנו נשארים פה עוד ולא ברור כמה. אבזרנו את הבית והמטבח למקרה של סגר מוחלט ואנחנו לא יוצאים מהדירה למעט לרוקן את הזבל פעם ביומיים ומקבלים משלוחים לפתח הדירה. יתכן ותצא טיסה אחרי הפסח, את החג נעביר כבר כאן. מדי פעם קונים לילדות בלון, מחברת או סרגל שיש במכולת למטה והן עפות על זה אחרי לילה קשה עם הקטנטונת, אני חושבת מתי אכין מצה וחרוסת מאולתרים עם הבנות כדי לתת להן קצת תחושת חג גם כשאנחנו פה. רחוקים מהבית, כשכל ישראל חוגגים את החג הזה בנפרד, אנחנו כבר לא כל כך שונים. גם כשאני משננת לעצמי, הכל בסדר, אתם בריאים ויחד וזה מה שחשוב, עם החג מגיע געגוע גדול הביתה אני לא יכולה להסביר