רשומות

מציג פוסטים מתאריך ינואר, 2020

שבוע 31

שבוע לתוך ההשראת הנקה, היה שבוע קשה, אפילו קשה מאוד. כמה שציפיתי שיהיה קשה, היה לי יותר. אני נורא עייפה,הגוף שלי קצת בהלם מכל מה שקורה, החזה שלי שהיה סתם שם פתאום מוצמדת אליו משאבה 8 פעמים ביום, החזה גדל קצת וכואב, קצת כמו בתחילת הריון, אני שבורה ולא מבינה אפילו למה, מניחה שההורמונים שלי מתחרפנים לאיטם גם בלי שלקחתי כלום. מחפשת להכנס לאיזה פקעת ולהתעטף בה, לצאת החוצה באביב כל יום מחדש כל מה שאני סובבת סביבו זה לספור, להגיע כל פעם מחדש לשמונה, לספור כמה שעות עברו, לחפש חורים בזמן, זמנים לשאוב בהם השאיבות התחילו קצת להשפיע גם על הבית, פתאום יותר מורגש שעומדת להגיע תינוקת, יש כבר התחלה של ציוד, התחלה של הבנה שסדרי המעמדות הקיימים ישתנו, מתחילים לדבר על תינוקות אנחנו ברגע הזה אבל בלב כבר מחכים להיות בגיאורגיה, סופרים ימים ודקות

השראת הנקה פעם שניה!

הפונדקאית בשבוע 30, חיכיתי נצח לרגע הזה. השראת הנקה, פעם שניה פעם שניה שאני על הצוק הזה, מחכה לקפוץ, הפעם קצת יותר קשה לי, אני יודעת למה לצפות. אני יודעת כמה קשה זה יהיה, כבר אין את אלמנט ההפתעה, ויש קצת פחות אנדרנלין. יש לי ראייה מפוכחת יותר. אני לוקחת תוספי תזונה כבר חודשיים, מתכוננת לרגע הזה. ועכשיו כשהוא מגיע אני מעדיפה לדלג מעליו הקושי האמיתי פה הוא לחיות חיים כפולים, לחיות כאילו הכל רגיל ובמקביל לחיות כאילו יש לך תינוקת, דני דין קטנה, כאילו יונקת, לא לשכוח להאכיל אותה בלי שהיא פה, בלי שנפגשנו, בלי שהיא מרגישה אמיתית. בלי שהגוף שלך מזכיר לך. ולקום בלילה ולהיות עייפה ולתפקד. ולא לשכוח... כל 3 שעות מצד שני יש יתרונות בתהליך המייגע הזה... להתחיל להתכונן אליה, לחשוב עליה, להתחיל לעכל שהיא מגיעה, גם אם זה לא מרגיש ככה ביומיום אז יאללה, כל 3 שעות, זמן איכות עם המשאבה, מתכוננת. מקווה שגם יצא חלב מכל הסיפור הזה. וילדה 🙏