שמחה הזויה
הגבתי רע לשלילי הזה, ממש, באופן שאינו אופייני לי, נגמרה לי המכסה של האכזבות, זה שבר אותי לחלוטין, בכיתי מלא, התבאסתי ופתאום הגיע לה איזה שמחה ממקור לא צפוי. כראוי לרכבת ההרים שבה אני חיה, אני בהריון
לפחות לבנתיים, זה תיכף יגמר, אני יודעת. פס חלוש ומעומעם על מקלון בדיקת ההריון, בדיקה שכבר נפרדתי ממנה בידיעה שלא אעשה אותה לעולם שוב. הרופא שכל כך מחכה לשמוע שיש הריון מקבל ממני כתף קרה מלווה בחיוך, לא , אני לא רוצה תמיכה הורמונלית, אני מעדיפה שזה יגמר ככה בפשטות ולא בבית חולים בעוד גרידה כואבת. אני יודעת, זה מוזר, אבל פתאום אני מבינה שדווקא המצב ההזוי הזה שבאותם הימים ממש שקיוויתי שהפונדקאית תכנס להריון נכנסתי אני, דווקא זה, קצת מאושש אותי, כי אני מבינה שכלום לא השתנה אצלי, זה אותו ריטואל חוזר, כמו שיר ילדים בתקליט שבור, חוזר על עצמו פעם אחרי פעם. כל המתבוננים מהצד יכולים להתפלא, להחזיק אצבעות, להתפלל שיחזיק, אני כבר מבינה אחרת, זה ההריון האחת עשרה שלי, הפלה עשירית וככה כשהקו חלוש כמו תמיד, אני יודעת שזה לא יחזיק וזה לא חשוב מה אני אעשה, משהו שם לא עובד, לפחות עכשיו אני יודעת שאני שלמה עם זה, שפונדקאות היא הדרך
תגובות
הוסף רשומת תגובה