לא תמיד המזל מאיר פנים

שלילי, כמובן ששלילי, למה שאצלנו המזל יאיר פנים? אני יודעת, זאת רק החזרה ראשונה, זאת עוד סטטיסטיקה, זה עוד קצת מזל. אין לנו בדיוק את זה. ולמה? למה שפתאום הוא יחליט להאיר דווקא לנו אחרי שהוא מסתתר מאיתנו כבר שנים, מחליט לדלג עלינו, למה שזה יהיה קל? הרי כל מדליות האומץ והכשלונות שקיבלנו קודם לא משתוות כאן. זה כאילו הגענו למירוץ הזה אחרי מרתון, ועכשיו צריך להתחיל חדש. ואנחנו מותשים כבר למודי אכזבות, לא מסוגלים להתמודד עוד עם כלום. עם שום אכזבה. עוד שבוע יומולדת, עוד אחד שאני לא רוצה לחגוג, עוד מתבגרת, עוד שנה שלא הצלחתי להגשים את החלום הכל כך בסיסי הזה, כזה שאחרות מגשימות בשנייה,עייפות הגוף והנפש
שלילי, צריך עוד שאיבה, עוד חומרים על הגוף התשוש שלי, עוד כאב, עוד תקוות, עוד אשליות ועוד 

אכזבות, לא יכולה כבר. שנה חדשה, עוד יומולדת ואין עוד תקווה, לא היום
כל התקוות וההתרגשות והאופטימיות הקטנות שעוד היו פה מתפזרות כמו קצף על גלי הים ולמרות כל היין שזורם בעורקי, אני לא מצליחה לאסוף אותם חזרה, לאגד אותם אליי אחרי שכל כך עמלתי ,להביא אותם לכאן, במקומם מגיעות רק דמעות לא רצויות שמאסתי בהן כל כך כבר, עברה שנה כל כך קשה ומורכבת ומה שנשאר ממני זאת רק התפרקות פסימית אחת גדולה, שתהיה שנה טובה, ממש