רוח סתיו

סוף הקיץ כבר הגיע, קיץ אצלנו היא עונה קשה, תמיד מעורבת בה לפחות הרדמה אחת, מספר רופאים והרבה סטרס. בסופה אנחנו רק צל בהיר של עצמנו, מביטים אחורה המומים, מתאכזבים שוב. סוף סוף החלה לנשוב לה רוח סתיו עדינה, קרירה, מלטפת כזאת שמבטיחה שבקרוב יגיע הגשם וינקה. ינקה את הגוף והנפש מכל שאריות גרגרי החול והאבק שנשארו מרחפים בחלל הלב, את אלו ששקעו כבר יהיה יותר קשה להוציא

אנחנו ימים לפני החזרה ראשונה, מקבלים תמונה וכמה פרטים ומנסים לבנות מתוך מספר הפרטים המצומצם הזה מחזה שלם, נסיון לצפות את מה שאי אפשר, נסיון להבין מי זאת, איך זה יהיה, איך היא תהיה? האם היא בכלל מחייכת או נראית עצובה כמו שהיא נראית בתמונה הקפואה הזאת. מנסים לבחון את העיניים, המבט של האישה הזאת שבידיה אנחנו שמים את כל  תקוותינו מבלי להכיר אותה או בכלל לשמוע את קולה, מבלי לדעת מה היא בכלל חושבת עלינו. בנסיון להחליט אם היא טובה לנו, הבנו שאין באמת מה להחליט, הם יש בכלל מצב מושלם, טופס כזה שאם היית מקבל אותו היית בטוח שהכל בדיוק כמו שרצית, בשלב זה ברור שאין מושלם, וגם כשהכל נראה מבחוץ נהדר אי אפשר לדעת באמת מה קורה בפנים. יש לנו רק שני עוברים כרגע, זה כל מה שיש, נסיון אחד, מפחדים לקוות, להאמין ויודעים שבמקרה שלנו, לא מספיק להקלט, יש עוד דרך ארוכה אחרי, לוודא שהפעם ההריון גם נשאר. מחר שני הילדים הפוטנציאלים שלנו טסים, למדינה שמעולם לא ביקרנו, בידי איש שמעולם לא פגשנו, יוחדרו ע״י רופא זר למישהי שעברנו על הטופס שלה ואישרנו, כל כך מנותק והזוי. מוזר, מרגש מפחיד, הרבה דברים ביחד

פגשתי אישה זרה, כזאת שלא מדברת אף שפה שאני מכירה, שפגשתי הרגע לראשונה ובתוך דקות היא פתחה מולי את כל הכאב שלה, היא סיפרה שיש לה ילד אחד ובתנועות ידיים בלבד הבהירה לי שעברה שלוש הפלות, ואני עומדת שם איתה בחדר ומבינה את הכאב הגלובלי הזה, האנושי הכואב, את הכמיהה האמהית הבסיסית הזאת לילד , את ההיקף העצום של הצער הזה, זה קשה לי, כבר היה עדיף שרק אני אחווה את זה, שאחרים יקבלו פס. אין דרך להציל את כולם

תיכף יגיעו להם החגים ואיתם יום ההולדת שלי, כבר שנים שהתקופה הזאת מעציבה אותי, פעם הייתי מקווה משנה לשנה, ששנה הבאה כבר נוכל לשבת לשולחן שמחים יותר, שביומולדת הבא אני לא אצטרך לנתק את עצמי מכולם כדי להתעלם מהברכות העקיפות עם הכוונות הכל כך טובות ואוכל להתאבל לי לבד. אני יודעת שהשנה התחלנו אפיק חדש, שאמור להיות אופטימי יותר, עם סיכויי הצלחה בתקווה טובים יותר, אבל התקווה שלנו כבר שבורה, צריך למצא איך מתקנים אותה
למישהו יש מאחה לבבות שהוא ממליץ עליו?

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ספרים על פונדקאות

Successful Surrogacy ספר שכתבה פונדקאית בארה״ב שעשתה מספר לא מבוטל של תהליכי פונדקאות וחולקת מנקודת המבט שלה את הדברים שהיא חושבת שכדאי לדבר עליהם לפני התהליך או קשיים שהיו לה. כיוון שאני עושה פונדקאות חו״ל והתקשורת עם הפונדקאית די מצומצמת לא מצאתי את הספר מועיל במיוחד אבל למי שעושה בארץ זה כנראה יותר רלוונטי The Baby Chase  ספר שהפתיע אותי במיוחד. חשבתי שמדובר ברומן טיפשי אבל הוא ספר שמספר את העלילה של זוג שהביא ילדים בפונדקאות בהודו על רקע כל ההסטוריה של פונדקאות, ההפריה החוץ גופית, התרבות בהודו בכלל ופונדקאות בפרט. עם המון רגישות ותיאורים מדויקים של התחושות Surrogacy Was the Way עשרים סיפורים של נשים אמריקאיות שהדרך היחידה שלהן להביא ילדים היתה באמצעות פונדקאות. מעניין לשמוע את הבעיות השונות והפתרונות שכל זוג מצא. עם זאת, זה ספר אמריקאי שהרגיש לי קצת שטחי ולא נוגע בעובי הקורה בעיני Breastfeeding Without Birthing ספר על הנקה בפונדקאות ואימוץ, עם קצת טיפים על הקשרות לתינוק. בגדול הספר גרם לי לחשוב על איך אני  רואה את ההורות שלי בפונדקאות, עם זאת החיבור של פונדקאות
המשך לקרוא

יציאת מצרים הפרטית שלנו

כבר שבועות שאין ממש חדש, אנחנו מחכים לתעודת לידה כדי להמשיך את התהליך הבירוקרטי ולחזור הביתה. משרדי הממשלה פה סגורים ולא ברור מתי יפתחו שנית כי כמות חולי הקורונה פה עדיין עולה כמו בשאר העולם. רק שבוע שעבר התחילו לעבוד מהבית פה, וזה לוקח זמן, אף אחד מהם לא תרגל להנפיק תעודות לידה מהבית... בנוסף, אין טיסות, הגבולות של גיאורגיה סגורים לחלוטין כבר שבועיים, גם אם כל המסמכים היו בידינו, צריך לחכות לטיסה אז לאט לאט עיכלנו שאנחנו נשארים פה עוד ולא ברור כמה. אבזרנו את הבית והמטבח למקרה של סגר מוחלט ואנחנו לא יוצאים מהדירה למעט לרוקן את הזבל פעם ביומיים ומקבלים משלוחים לפתח הדירה. יתכן ותצא טיסה אחרי הפסח, את החג נעביר כבר כאן. מדי פעם קונים לילדות בלון, מחברת או סרגל שיש במכולת למטה והן עפות על זה אחרי לילה קשה עם הקטנטונת, אני חושבת מתי אכין מצה וחרוסת מאולתרים עם הבנות כדי לתת להן קצת תחושת חג גם כשאנחנו פה. רחוקים מהבית, כשכל ישראל חוגגים את החג הזה בנפרד, אנחנו כבר לא כל כך שונים. גם כשאני משננת לעצמי, הכל בסדר, אתם בריאים ויחד וזה מה שחשוב, עם החג מגיע געגוע גדול הביתה אני לא יכולה להסביר
המשך לקרוא

השראת הנקה פעם שניה!

הפונדקאית בשבוע 30, חיכיתי נצח לרגע הזה. השראת הנקה, פעם שניה פעם שניה שאני על הצוק הזה, מחכה לקפוץ, הפעם קצת יותר קשה לי, אני יודעת למה לצפות. אני יודעת כמה קשה זה יהיה, כבר אין את אלמנט ההפתעה, ויש קצת פחות אנדרנלין. יש לי ראייה מפוכחת יותר. אני לוקחת תוספי תזונה כבר חודשיים, מתכוננת לרגע הזה. ועכשיו כשהוא מגיע אני מעדיפה לדלג מעליו הקושי האמיתי פה הוא לחיות חיים כפולים, לחיות כאילו הכל רגיל ובמקביל לחיות כאילו יש לך תינוקת, דני דין קטנה, כאילו יונקת, לא לשכוח להאכיל אותה בלי שהיא פה, בלי שנפגשנו, בלי שהיא מרגישה אמיתית. בלי שהגוף שלך מזכיר לך. ולקום בלילה ולהיות עייפה ולתפקד. ולא לשכוח... כל 3 שעות מצד שני יש יתרונות בתהליך המייגע הזה... להתחיל להתכונן אליה, לחשוב עליה, להתחיל לעכל שהיא מגיעה, גם אם זה לא מרגיש ככה ביומיום אז יאללה, כל 3 שעות, זמן איכות עם המשאבה, מתכוננת. מקווה שגם יצא חלב מכל הסיפור הזה. וילדה 🙏
המשך לקרוא