מורכבות זה כאן

מודה על המצב הנוכחי, בכל רגע ביום אני מודה על זה שיש הריון, על זה שהורידים שלי עושים רק את התפקיד הרגיל שלהם ולא נוגעים בהם, באמת אני יכולה פיזית להרגיש אותם אומרים לי תודה. מקווה שהכל ימשיך תקין, מפחדת לחזור למקום השחור הזה של האכזבות, לבור החשוך של השאיבות, למקום הכל כך כואב הזה. מצד אחד עוד מוקדם בכלל לשמוח, כי כבר הגענו למקום הזה כל כך הרבה פעמים, לאושר, לתקווה ולאופטימיות שעכשיו הכל יהיה בסדר, והמדרון הזה היה כל כך תלול למטה

זוכרת את הרגע הזה, אני בשבוע 11, פעם ראשונה שאני מגיעה לשבוע הזה מאז שהתחילו ההפלות, אנחנו בטיול בארצות הברית, יש לי מלא בחילות ואני מניחה שזה סימן טוב ואני מרגישה שסוף סוף הכל טוב, שאולי השמש, המנוחה, ההקשבה לעצמי, היציאה מהשגרה, הלא לראות אף רופא, עשו לי טוב, מי אמר שאנרגיות חיוביות לא עוזרות?  והנה אנחנו עומדים מחובקים מסתכלים על הזיקוקים המדהימים האלה בדיסנילנד, המוסיקה, ההתרגשות באויר, מחובקים, ועוברת בי התחושה שעברנו את זה, יחד את הגיהנום הזה הפרטי שלנו,הרגע הכי אופטימי שהיה לי בחיים, דמעה של אושר, נדירה כזאת מתגלגלת לי על הלחי והאושר לא מצליח למצא מנוחה, הוא כל הוויתי. יום אחרי בדיקת רופא, הפנים שלו לא מבשרות טובות, הפנים האלה שאני כבר מזהה כל כך טוב, התפתחות לא תקינה, צריך ממש מהר גרידה, אנחנו באמצע טיול, וככה יממה אחרי הרגע המאושר הזה אני לבד בהכנה לחדר ניתוח, ערב ראש השנה בארץ, אני כמה מטרים מדיסנילנד מהמקום השמח ביותר בעולם, דיסנילנד, ואני עוברת לגרידה, לבד, בבית חולים שאינני מכירה בו איש. כמה ימים אחרי, עם התמוטטות הורמונים קשה, מקבלים את הבשורה, הריון מולארי חלקי, סכנה להתפתחות גידול, אסור להכנס להריון חצי שנה וצריך להיות במעקב רפואי. ככה נשמט , ממני החלום שכבר היה נראה כל כך קרוב.... מדרון חלקלק, מאז עברו עוד שלוש וחצי שנים ועוד אי אלו הפלות

ועכשיו אני מפחדת, לשמוח, כאילו אולי יהיה פחות כואב אם אני לא אפתח תקוות, מנסה לשמור את עצמי בבועת הנורמליות, לא להיות קיצונית לשום מקום, לנסות לפתח אדישות. אפשר בכלל לעשות את זה? האם זה אכן מגן עלינו ממשהו? ועוברות לי הרבה מחשבות בראש, לפעמים כשאני לא מצליחה לשלוט במחשבה, אני קופצת לסוף הטוב, מפנטזת על איך זה יהיה, לפעמים אני מקנאה בפונדקאית הזאת שמצליחה לעשות משהו שאני לא, משהו שרוב הנשים יכולות לעשות ואני לא... ולפעמים אני פשוט לא מצליחה לדמיין שמשהו טוב יכול לצאת מהבייציות שלי, אלו שכבר אכזבו אותי כל כך הרבה פעמים, שיצרו עובר חלש, שלא נקלטו כמו שצריך, שבקושי שרדו שאיבה, שבקושי ייצרו עוברים, בקושי הספיקו להחזרה, האם בכלל יש סיכוי שיצא מהן משהו טוב