סוף חופשת לידה
אני יודעת זאת לא ממש חופשה, יותר כמו עבדות, אין לך שניה שקטה לקפה, בקושי פיפי, סלט זה כבר השקעה מטורפת. אני כבר ממש מחכה לחזור לעבודה, להתלבש, לצאת מהבית, קצת זמן , לעצמי, סוג של, לחזור לעצמי, להתעניין, לקרא, להתפתח, ללמוד
עם זאת, אני מתרפקת על הימים האחרונים, על העובדה שאני יכולה להיות את מלוא הזמן שלי עם המשפחה שלי, לשים שירים נעימים בזמן המקלחות ולהנות מהרגעים הקטנים האלה איתם. כשאני יכולה להיות רק איתם, בלי עוד טרדות, בלי למהר לאיזה פגישה, בלי להיות עם מחשבות על מה לא הספקתי (פרט לכלים והכביסה) להיות כולי במקום אחד
שנים שחיכיתי לחופשת לידה הזאת, היא בוששה להגיע, כמה פנטזיות וציפיות מתגבשות להם כשיש כל כך הרבה זמן , בפועל הכל היה שונה, והיו גם קשיים לצד ימים יפים וכייפים. פתאום זה לא נראה הגיוני, אני חוזרת לעבודה, ויש לי תינוקת קטנה שמחכה לי בבית, מעניין מתי היא פשוט רק תהיה שם כמו כל ילד שמחכה לאמא שלו ולא כמו הנס הגדול שהיא
כבר מתגעגעת אליכם משפחה אהובה שלי
תגובות
הוסף רשומת תגובה