סקירה מאוחרת
אנחנו מתייצבים כולנו, אני הוא וגם הקטנה גדולה. אנחנו רוצים לחבר אותה לסיטואציה שתראה מה זאת העיר הזאת, השפה, האוכל והאוירה, שתכיר את הפונדקאית, תבחר איתנו מתנות לילדים שלה שתהיה נוכחת בבדיקה של אחותה. היא כבר גדולה ממש ויכולה להבין את כל זה. מבפנים אנחנו מפחדים, אולי לא יהיה דופק, אולי משהו יהיה לא בסדר והיא איתנו ותצולק לנצח... מצד שני, אנחנו מנסים להתמודד עם החרדה הזאת ולהסתכל על הסטטיסטיקה היבשה, זה שלב יותר בטוח בהריון. מקווים שהיא תפשיר קצת את הקרח בינינו שתתן לנאיביות שלה לחלחל גם אלינו
הלילה עובר באיטיות, הבוקר מסרב להגיע, גשם עז שוטף את העיר, מעלה את ההתרגשות שלנו
על גדותיה, לא יכולים לאכול או לנשום, מחכים לרגע, כל בדיקה כזאת מרגישה גורלית כל כך. מגיעים למרפאה והיא עומדת בפתח, הפעם הכל שונה, אנחנו מזהים אותה מיד והיא אותנו ורואים גם עליה את ההתרגשות והיא נותנת לנו חיבוקים נרגשים, כאלו שלא העזתי לחלום עליהם. היא מיד מראה לנו בגאווה איך הבטן שלה גדלה, אני מעבירה עליה ליטוף חטוף, זה כל כך מרגש שאין לי מילים. אנחנו נכנסים למרפאה, שואלים לשלומה ולשלום הילדים והיא הרבה יותר משוחררת עכשיו, היא מרגישה טוב, רצתה להביא את הבת שלה אבל היא מקוררת. היא מלטפת לבת שלי את השיער וברור לי שמתחיל להרקם בנינו משהו. נכנסים לבדיקה ולא נושמים עד הדופק, העזנו, הקטנה נכנסה איתנו מהתחלה, אולי בעצם יהיה בסדר. יש דופק, ממש רואים את הלב פועם עם ארבעת החדרים שבו. אפשר לנשום. עוברים איבר איבר ואין לנו שאלות, רק מחכים לדעת שהכל בסדר, אני מגניבה כמה תמונות חפוזות. העוברית שלנו נראית מתוקה ממש, היא שוקלת 300 גרם אבל נראית מושלמת. כל כך קל להתאהב בה. הכל בסדר, אפשר לנשום, גם השילייה נראית יותר טוב מהפעם הקודמת ולא קרובה לצלקת של הקיסרי. העוברית קצת קטנה אבל לא משהו שצריך להדאיג אותנו, קל להם להגיד, אותי זה עדיין מדאיג. מעניקים לפונדקאית שלנו מתנות, היא מספרת שהעוברית שובבה ולא מפסיקה לזוז. המתורגמנית שואלת אותה בלי לוודא איתנו אם זה בסדר שניגע לה בבטן והיא מסכימה, אני והקטנה מעבירות יד ואני אחר כך צוחקת איתה על כמה זה מוזר להכיר מישהו במשך חצי שעה ולגעת לו בגוף. הכל הזוי, מוזר ומשמח ביחד. אנחנו יוצאים משם בהקלה גמורה מחכים כבר לפעם הבאה שנבוא. ללידה
תגובות
הוסף רשומת תגובה