עבר, הווה, עתיד
אני נוסעת לי ברכב בשלהי יום קיץ ופתאום הכל צף בי, כל טראומות העבר, כל התקריות שאני כל כך מנסה לשכוח, אלו שנכנסו לי לכל חריץ בנפש כמו חול ים עיקש. אני נזכרת בכל נסיעות החירום שלנו, בכל רגעי הפאניקה, קור חדרי הניתוח, וריד שורף, חלוק פתוח,אדישות, בכי, המתנות מורטות עצבים לאולטרסאונד, מלמולי אחיות שמנסות לנחם, צפצוף המוניטור ומחוגי השעון והכל רודף אותי, כואב לי בגוף כאילו חלו רק עכשיו. העבר האפל הזה רודף אותי. אנחנו מגיעים למכון לסיווג רקמות, משאירים את הדם שלנו שם בכדי שיום אחד הוא ישמש לבדוק את התאימות הגנטית לעוברית שלנו. סוף סוף מגיעים לבית חולים בנסיבות טובות, מבט אל העתיד, אל אחרי הלידה המיוחלת, ועם זאת, העור סומר לי במעבר בין המחלקות, שנים שבהם עברתי בכל כך הרבה מהן, ומכל אחת יש לי זכרון מסוים כמו מקבץ סיפורים קצר שאף אחד לא רוצה לרכוש. אנחנו עכשיו בשבוע 24, כל הודעה על בדיקה עדיין מקפיצה לי את הלב ולא מאפשרת לי לנשום. הכי קשה כרגע להעביר את השבועות שהרי כל כך הרבה הריונות עברו כבר ונדמה שאנחנו מחכים לה שתבוא כבר נצח,כל יום בהריון הזה ארוך כל כך, מחכים שנתקדם עוד קצת, שנגיע כבר לשלב בו נדע שהיא יכולה לשרוד, מתעלמים מכל הדברים הארורים שאנחנו כבר יודעים, מתחבאים מהסטטיסטיקה. קל לי הרבה יותר לעזוב את המעמקים ולהסתכל קדימה, לחכות לה, אבל אי אפשר להתעלם מזה שעדיין קשורים אלי שקי הטראומות האלו שמסרבים לשחרר, מנסים , למשוך אותי בחזרה למטה, ההווה שלי הוא שתי וערב של העבר ועתיד, ארוגים להם יחד במין שילוב מוזר של תקווה וכאב
תגובות
הוסף רשומת תגובה