להיות אם מיועדת
אז איך זה בעצם מרגיש?!? קצת קשה לכמת את זה במילים, זה בליל של תחושות שכל הזמן מתערבב לו בתוך הבטן. זאת התרגשות מטורפת להיות מהצד כשהפלא הזה קורה, זה לדעת שהכל נשמע ומרגיש הזיה אחת גדולה ולנסות להאמין לזה בכל זאת, למרות שכל כך קשה אפילו רק להאמין. זה לקוות לטוב בכל יום, לנסות לבנות מחדש תקווה שאבדה ונשכחה מאחור. זה לוותר, על המון דברים, קודם כל לוותר על השליטה, על אי היכולת שדברים יתבצעו כמו שבדיוק רצית,לנסות כל הזמן לזרום עם מה שיש. לותר על נורמליות, על להיות כמו כולם. לנסות להקשר, גם כשהכל מרגיש נורא רחוק ולא שלך. לנסות לפחות לרפא את טראומות העבר בניסיון להסתכל על העתיד. זה להרגיש שיש סוד פועם בתוכך וכל הזמן לתהות למי ניתן לדעת עליו ומתי. זה להיות פגיעה לשאלות, לתגובות ולאפשרות שבכל רגע משהו יכול לנבור לך בפצעים בלי בכלל להבחין בכך, זה לנסות להיות השומר של עצמך כל הזמן. זה להתמודד עם בורות ודעות קדומות, זה לנסות לפענח כמה מורכב המצב וכל הזמן לנסות להביט לפן האפור של הסטטיסטיקה בעיניים ולקוות שהם לא יבואו שוב לבקר, זה לחלום סיוטים בלילה ולנסות להשתקם מהם בכל בוקר, זה לדאוג לפונדקאית ולעוברית בכל שעה ביממה, ולהחסיר פעימה בכל טלפון, מייל או הודעה. זה לא להרדם לפני כל בדיקה, בגדול זה לחיות בתוך בועת דאגה עם ניצוץ של תקווה
כתבת מקסים ומדויק
השבמחקתודה! זה כל כך חשוב לי הפידבק הזה כי זה לא ברור מאליו שכולן מרגישות ככה
מחקזה ככ נכון!!! תודה על המילים המדויקות.
מחק