להתאהב בעובר שעוד לא כאן
היא עוד לא נולדה, היא עדיין בבטן, אי שם בארץ רחוקה, עדיין לא בשלה להיות באויר העולם, וכבר כמה שבועות שאני ממש מנסה להתאהב בה. יש לי כמה צילומי אולטרסאונד מרגשים והמון מחשבות, רחם ריק והרבה דאגות. כדי ליצר חלב צריך להתאהב ואני מנסה להבין איך מתאהבים במה שעוד לא כאן, איך מסכנים את הלב שלך שיעמוד בעוד משבר, כמה מפחיד לאהוב אותה לפני שהגיעה אלינו לכאן, תפסה לי אצבע ואפשרה לי לחבק אותה אליי, להריח אותה אפילו לשנייה. כמה קשה להתאהב כשהיא לא נוכחת, כשלא מרגישים מתי היא בועטת, את השיהוקים שלה, את המשקל שלה או כמה גדלה, בלי דרך ללטף אותה, לשים לה מוזיקה או להעביר יד מלטפת עם ברכת לילה טוב לפני השינה. אין לה אפילו שם חיבה, שם בטן חמוד כזה שנפחד שידבק אליה כשתגדל, שם כזה שנגזר מהחלקים הכי עמוקים של הלב. יש לה חלק מהלב שלנו, זה בטוח, אבל היא לא איתנו עדיין וזה כל כך מוזר להפקיד משהו כל כך חשוב לך בידי מישהו שאתה לא מכיר לעומק, מישהו שאפילו לא ישבת איתו לארוחת צהריים, בארץ אחרת, מליון קילומטרים מכאן. מחכה לעדכון, כמה היא עוד גדלה, לא נרדמת, חושבת עליה, העוברית שלנו ועל הפונדקאית וכמה הייתי רוצה להיות שם, לעזור לה, להרגיש אותה קצת, אם קשה לה או כואב, מחכה יחד איתה אבל כל כך רחוק. שנים שאני דואגת שיהיה מרחק גדול ביני לבין תינוקות, בועת ההגנה של עצמי, ופתאום אני צריכה לנסות לשנות כיוון, לנסות לנפץ הכל בכוח, לבחור בדרך שונה, לחפש את הקשר גם כשהוא לא נוכח ולנסות לדמיין אותה איתי
תגובות
הוסף רשומת תגובה