מבט פנימה

״אנחנו רק צריכים את הבטן של הפונדקאית״ היא אומרת לי, כן, היא רק בת שבע אבל משקפת במשפט הזה כל כך הרבה, את כל ההתכתשות הציבורית שיש על הנושא, שהרי זה נושא שתמיד מצטלם טוב, מרגש,נוגע ללב,דרמה אנושית במיטבה, משחקי מעמדות וכסף, ענייני דת וכל מה שמחזה כתוב היטב צריך שיהיה בו. כמעט ולא מצאתי מישהו ללא דיעה על הנושא והתקשורת  תמיד שמחה להכניס אייטם כזה או אחר הנוגע לדבר כי זה מוכר טוב

ובסוף יש אותנו, האנשים ממש, אלו שנקלעו לסיטואציה הזאת, אלו שצריכים לבחור אם הם לא יביאו ילדים או יסכימו שיגדלו ברחם של מישהי אחרת. אלו שהיו נותנים הכל לא להכנס לדילמה הזאת, לא לעבור את הטלטלה ולחיות את החיים כמו כולם, כמו שהטבע התכוון. כחובבת מדע היה לי מעט קשה עם ההחלטה, שכן אם החזק שורד בטבע והגנים שלי כל כך אכזבו אותי, למה אני צריכה להעביר אותם הלאה, אולי ככה זה היה אמור להיות, שלא יהיו לי עוד ילדים. מצד שני, האם האבולוציה היום היא הגדרה יבשה של הגנטיקה, האם כל שאר התכונות שהגנטיקה שלי נושאת מעבר לפוריות הן לא מספיק טובות? האם החזק שורד משמעותו רק חזק פיזית? יתכן ובעידן שבו אנו חיים היום, חזק לא נגמר רק בגנים הברורים מאליו שלנו אלא בכסף, בנחישות ויצירתיות

מול כל העיתונות הצהובה והדביקה ובין כל המתריסים יש את מי שנמצא בתהליך, אותו אף אחד לא יבין, כמו שאף אחד לא יבין חולה בכל מחלה אחרת עד שהוא יהיה שם בעצמו. אישית, הייתי יותר משמחה להיות פונדקאית למישהו, זאת בעיניי זכות מטורפת, מעשה עילאי של נתינה לאחר, לצור חיים שלא היו מגיעים לעולם הזה בלעדייך. אני מסכימה שיש כאן גם קווים בעייתיים, האם כל אחד יכול ללכת לפונדקאות? האם זאת שחוותה טראומה ומעדיפה שלא להתמודד איתה? האם אנשים מעל גיל מסויים? ומה עם אלו שידם אינה משגת? איפה עובר הגבול

במשפחה האינטימית שלי, הגישה מאוד מכבדת, הפונדקאית שלנו היא אדם ועולם ומלואו ויש לה משפחה וילדים, אנחנו מכבדים מאוד את הרצונות שלה, לא שואלים אפילו אם זה לא נראה לנו נעים עבורה, נותנים לה להוביל ולקבוע איך היא היתה רוצה אותנו שם, מאפשרים לה לקבל את המקום שלה בתוך התהליך המורכב הזה, שולחים לה מכתבים וציורים של הילדה, מתנות אישיות לילדים שלה עם המון מחשבה על כל המשפחה שלה, אנחנו רוצים שהיא תדע, עד כמה אנחנו מודים לה, עד כמה אנחנו חושבים עליה, כמה היא מוערכת וחשובה, אנחנו שמים אותה במרכז ומודים לה על שהיא מחזירה לנו את התקווה ללב ואת האושר לבית. אני מקווה להאמין שיש כאן מצב בו שני הצדדים מרוויחים, היא מצילה את המשפחה שלה בכבוד ואנחנו מקבלים חיים, הלוואי שזה היה רק אלטרואיסטי, מצד שני, הלוואי שלא היה עוני, וגם לא בעיות פוריות