לחץ

אנחנו שבועיים לפני הלידה, כל כך הרבה זמן אנחנו מחכים ופתאום זה ממש כאן, מצד אחד אני כבר יכולה לגעת בה בדמיוני, לנשום אותה אליי ומצד שני, עולם התינוקות עוד מרגיש לי כל כך רחוק ממני. איך אוכל לעבור את הסף הזה ולהיות בעולם אחר לפתע, לגשר על הפער הבלתי אפשרי הזה

מנסה לחשב מה יש עוד לקנות, מה צריך לארוז, מה אפשר לקנות שם, כולנו רוצים לקחת את כל הבית איתנו כי מרגיש לנו רחוק וקר, אני מנהלת רשימות על רשימות, מבצע צבאי קטן, של דברים לקחת, נסיון לחשוב קדימה, זינוק אל העתיד, לדמיין איך זה יהיה ולארוז לפי זה... מנשא, צינוריות הנקה, תרופות, תחליפים, חיתולים, בגדים במליון מידות. דברים שכל כך לא קיימים בהווה ואני כבר עכשיו צריכה להכין ולחיות אותם בשביל העתיד, מנסה לבגור כל כך הרבה פינות

הראש שלי חולש על הכל עד שאני לא יכולה להתרכז יותר בכלום, בליל פרטים, עיסה של תוכניות. חשבנו שהלידה תהיה בראש השנה, ופתאום הקדימו אותה, זה קיסרי מתוכנן ויש שיליה נעוצה אז מפחדים מהתחלה של צירים, הקדימו בארבעה ימים. רק ארבעה ימים ואנחנו כל כך מופתעים מתקשים לעכל שזה כל כך בקרוב, שזה ממש כאן במרחק נגיעה מאיתנו החלום הכל כך רחוק הזה. אני מנסה לעכל את כל מה שהולך לקרות, בית חולים, חדר ניתוח, צפצוף  מוניטור, אותם טראומות בסיטואציה כל כך אחרת. איפה אני, איפה הפונדקאית, איך יהיה ביננו. אולי לא יתנו לי להיות בלידה, אולי אני לא אוכל להחזיק אותה בהתחלה, אם לא יהיו חדרים אז גם לא אוכל להתאשפז ומה אז, אשב שם כל היום במסדרונות? איך יהיו האכלות? יש לי כרגע רק 4 סמ״ק בכל שלוש שעות, זאת טיפה בים מול מה שהייתי רוצה לתת לה. התהליך הזה מכריח אותי לשחרר, את השליטה שלא ידוע לי איך הכל יקרה, שאני צריכה לא להתבאס מכל דבר שלא יקרה כמו שהייתי רוצה, להגיד כל הזמן זה מה שיש בסיטואציה הזאת ונראה איך מוציאים את המיטב, בלי לפול למקומות הרחמים, שזה לא כמו כולם ולמה דווקא אני. להסתכל קצת קדימה שהיא כבר ממש שלי אחרי כל התהליך המורכב הזה, כאילו תמיד היתה פה

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ספרים על פונדקאות

Successful Surrogacy ספר שכתבה פונדקאית בארה״ב שעשתה מספר לא מבוטל של תהליכי פונדקאות וחולקת מנקודת המבט שלה את הדברים שהיא חושבת שכדאי לדבר עליהם לפני התהליך או קשיים שהיו לה. כיוון שאני עושה פונדקאות חו״ל והתקשורת עם הפונדקאית די מצומצמת לא מצאתי את הספר מועיל במיוחד אבל למי שעושה בארץ זה כנראה יותר רלוונטי The Baby Chase  ספר שהפתיע אותי במיוחד. חשבתי שמדובר ברומן טיפשי אבל הוא ספר שמספר את העלילה של זוג שהביא ילדים בפונדקאות בהודו על רקע כל ההסטוריה של פונדקאות, ההפריה החוץ גופית, התרבות בהודו בכלל ופונדקאות בפרט. עם המון רגישות ותיאורים מדויקים של התחושות Surrogacy Was the Way עשרים סיפורים של נשים אמריקאיות שהדרך היחידה שלהן להביא ילדים היתה באמצעות פונדקאות. מעניין לשמוע את הבעיות השונות והפתרונות שכל זוג מצא. עם זאת, זה ספר אמריקאי שהרגיש לי קצת שטחי ולא נוגע בעובי הקורה בעיני Breastfeeding Without Birthing ספר על הנקה בפונדקאות ואימוץ, עם קצת טיפים על הקשרות לתינוק. בגדול הספר גרם לי לחשוב על איך אני  רואה את ההורות שלי בפונדקאות, עם זאת החיבור של פונדקאות
המשך לקרוא

יציאת מצרים הפרטית שלנו

כבר שבועות שאין ממש חדש, אנחנו מחכים לתעודת לידה כדי להמשיך את התהליך הבירוקרטי ולחזור הביתה. משרדי הממשלה פה סגורים ולא ברור מתי יפתחו שנית כי כמות חולי הקורונה פה עדיין עולה כמו בשאר העולם. רק שבוע שעבר התחילו לעבוד מהבית פה, וזה לוקח זמן, אף אחד מהם לא תרגל להנפיק תעודות לידה מהבית... בנוסף, אין טיסות, הגבולות של גיאורגיה סגורים לחלוטין כבר שבועיים, גם אם כל המסמכים היו בידינו, צריך לחכות לטיסה אז לאט לאט עיכלנו שאנחנו נשארים פה עוד ולא ברור כמה. אבזרנו את הבית והמטבח למקרה של סגר מוחלט ואנחנו לא יוצאים מהדירה למעט לרוקן את הזבל פעם ביומיים ומקבלים משלוחים לפתח הדירה. יתכן ותצא טיסה אחרי הפסח, את החג נעביר כבר כאן. מדי פעם קונים לילדות בלון, מחברת או סרגל שיש במכולת למטה והן עפות על זה אחרי לילה קשה עם הקטנטונת, אני חושבת מתי אכין מצה וחרוסת מאולתרים עם הבנות כדי לתת להן קצת תחושת חג גם כשאנחנו פה. רחוקים מהבית, כשכל ישראל חוגגים את החג הזה בנפרד, אנחנו כבר לא כל כך שונים. גם כשאני משננת לעצמי, הכל בסדר, אתם בריאים ויחד וזה מה שחשוב, עם החג מגיע געגוע גדול הביתה אני לא יכולה להסביר
המשך לקרוא

השראת הנקה פעם שניה!

הפונדקאית בשבוע 30, חיכיתי נצח לרגע הזה. השראת הנקה, פעם שניה פעם שניה שאני על הצוק הזה, מחכה לקפוץ, הפעם קצת יותר קשה לי, אני יודעת למה לצפות. אני יודעת כמה קשה זה יהיה, כבר אין את אלמנט ההפתעה, ויש קצת פחות אנדרנלין. יש לי ראייה מפוכחת יותר. אני לוקחת תוספי תזונה כבר חודשיים, מתכוננת לרגע הזה. ועכשיו כשהוא מגיע אני מעדיפה לדלג מעליו הקושי האמיתי פה הוא לחיות חיים כפולים, לחיות כאילו הכל רגיל ובמקביל לחיות כאילו יש לך תינוקת, דני דין קטנה, כאילו יונקת, לא לשכוח להאכיל אותה בלי שהיא פה, בלי שנפגשנו, בלי שהיא מרגישה אמיתית. בלי שהגוף שלך מזכיר לך. ולקום בלילה ולהיות עייפה ולתפקד. ולא לשכוח... כל 3 שעות מצד שני יש יתרונות בתהליך המייגע הזה... להתחיל להתכונן אליה, לחשוב עליה, להתחיל לעכל שהיא מגיעה, גם אם זה לא מרגיש ככה ביומיום אז יאללה, כל 3 שעות, זמן איכות עם המשאבה, מתכוננת. מקווה שגם יצא חלב מכל הסיפור הזה. וילדה 🙏
המשך לקרוא