ילדה שלי
עוד כמה שעות לפני שיוציאו אותך מהרחם של הפונדקאית ויניחו אותך אצלי בידיים, ומעולם לא העזתי לכתוב לך ישירות. אני מתנצלת, תראי, זאת לא את, זו אני, כתבתי כל כך הרבה לאלו שלפנייך, שאיבדתי, שלא רציתי לנפץ את הבועה הזאת מולך. אולי לא כתבתי לך, אבל כתבתי עלייך והיית לי בראש ובלב כל הזמן, בכל תמונה או אמירה , בחלומות ויותר מכל בתקוות. עוד לפני שהגעת, ריפאת אותנו, החזרת לנו את הצחוק השלם הביתה, את האושר המלא. אני רוצה כבר להרגיש אותך עליי, לסגור פערי הכרויות שעוד חסרים לי ביננו. יש לי מחנק בגרון ופרפרי ציפייה מהזמן שסוף סוף עבר בדרך אלייך. מבטיחה לך שאת מגיעה למשפחה מקסימה שתמיד תהיה שם בשבילך, שתרים אותך למעלה ותאהב אותך עד אין קץ, אז בואי כבר, חיכינו לך.
תגובות
הוסף רשומת תגובה