לצאת מהארון, או לפחות להתחיל
סיפרנו לבת שלי, עקרונית הייתי מחכה עד לחודש תשיעי, אבל המשפחה הקרובה והחברים שידעו על הדרך הארוכה מעורים בכל, ועכשיו עם כל ההתרגשות כולם אומרים חלקי דברים לידה. הכי , גרוע מבחינתנו שהיא תגלה ממישהו אחר ולא מאיתנו, אז החלטנו לספר לה, לא להגיד אולי, לצור מסיכת נאיביות עבורה שמשקפת בבטחון, בקרוב תהיה לך אחות, אפילו שמבפנים אני מתקשה להאמין שזה אכן יכול לקרות, לא יודעת אם אוכל להאמין בזה עד שהיא תהיה לי בידיים. כמו שאנחנו מסתירים ממנה את הסיכוי לתאונת דרכים כשמתחילים נסיעה, כך גם כאן, מתעלמים מהסיכויים שאנחנו כל כך מודעים אליהם ומנסים להשרות בטחון. היא הגיבה יפה ומאוד מתרגשת, חושבת קדימה על איך זה יהיה, מי ילך לישון קודם ואם היא תפריע לה לשחק. חבל שלא מוכרים איזה כדורי אופטימיות, משחת נאיביות וטיפקס כאבים שיאפשרו לי לחזור אחורה אל התמימות שיש לה, שגם אני אוכל לדמיין כמוה את הנוכחות של עוד ילד בבית. לספר לה גורם לצורך לספר לעוד אנשים, לדבר על זה עם המורה ועם חברים שמעולם לא פתחנו איתם את הפינה החשוכה והסודית הזאת שלנו. רק הידיעה שעלי לספר לעוד אנשים מחוץ למעגל הבטוח שלנו מקשה עליי מאוד, כאילו נגמר לי האויר לנשום, לא רוצה שיכאיבו לי ויחטטו בפצעים, אני אדם פרטי, גם כשהייתי בהריון התקין והמדהים ההוא לא רציתי לספר, ועכשיו כשיש כל כך הרבה שבילים מסועפים בתוך המסע הזה, זה עוד יותר קשה, אני בעצמי עוד לא הפנמתי את התהליך, את הפונדקאית, את זה שזה אולי באמת יקרה כל החלום הזה. מרגישה לא מספיק מעובדת בעצמי כדי לפתוח את זה ותוהה אם אין פעם אני אוכל לזייף נאיביות או להפתח בנושא בלי שיעלו לי נקודות כואבות בצורה שלמה לחלוטין. הרחבת מעגל הידיעה הסתכמה בארבע נשים, ככלל הן היו מקסימות, רגישות ומתרגשות בשבילנו, אני שמחה שסיפרתי להן, השיחה איתן פתחה בי משהו, היה שווה לאוורר מולן את הסודות והקשיים. עם זאת אני יודעת שלא כולם יגיבו ככה, נצטרך לגלות מתישהו
תגובות
הוסף רשומת תגובה