אם מיועדת

לאחרונה אני מהרהרת רבות במושגים, במשמעות שלהם ובאופן האינדיבידואלי שכל אחד רואה דברים. מערכת היחסים הזאת שעוד לא קיימת במציאות אבל מרחפת מעליי, אם מיועדת ופונדקאית. מה מתחבא שם. הרבה שאינני יודעת

הכל התחיל בזה שנקבעה לנו בדיקת שקיפות עורפית , מלבד ההסטריה והחרדות שתקפו אותנו עקב טראומות העבר שרודפות אותנו, מיד התחילה גם השאלה אם צריך לסוע. אצלי בראש היא כבר קיימת הפונדקאית, אני חושבת גם עליה בתהליך, איך היא מרגישה, אם קשה לה, אם מוזר לה שאנחנו לא מדברים איתה או דווקא נוח לה עם זה. וכך, מתוך השאלה אם לסוע או לא לבדיקה, יצאתי מעט מהארון הנוח שלי והצטרפתי לקבוצת פייסבוק סודית, והתחלתי לקרא, זה מקור ידע סופר חשוב מבחינתי, לשמוע הורים מיועדים אחרים, חלקם כבר אחרי התהליך מייעצים וחולקים מידע. ואז התחלתי להבין, נתחיל בזה שאף אחד לא הגיע לפונדקאות מתוך העדפה, כולם עברו דרך חתחתים כואבת עד ההחלטה הזאת, כל אחד מצולק באופן היחודי שלו, כל אם מיועדת מגיעה למקום הזה עם תחושה קצת שונה כלפי עצמה, כמה היא מרגישה אשמה, כמה היא מאוכזבת וכמה היא מרגישה שהיא עשתה הכל, לכל אחד מאיתנו טראומות אחרות, שבוע קריטי אחר, בדיקה מסויימת שלא הצליחה, חלק ראו דופק שנדם, חלק הרגישו את העובר שלהם, חלק לא הצליחו להגיע אפילו לבדיקה החיובית. קבוצת אנשים פצועים שמחפשת את האור שלה. מתוך הכאב האינדיבידואלי הזה גם תגובות שונות לתהליך, ניתוק רגשי הוא קל יותר כשהכל קורה רחוק. אני מבינה שחלק מהם, חלק נרחב, לא חווה הורות לפני התהליך הזה, זה עוד יותר קשה,לעצב את ההורות שלך כשהכל בשלט רחוק. מבינה שיש השלכות לכל דבר שקרה בדרך והילדים האלו, ילדי הקשת, לעולם לא נצליח באמת להתייחס אליהם כעוד ילד רגיל, באיזה שהוא מקום כל אחד מהם הוא נס קטן
מתוך ההבנה הזאת, שכל הורה מיועד הוא אחר כמו שכל הורה בעולם הוא אחר, עם ההשקפות שלו, הדרך שבה הוא אוהב את הילד שלו, היכולת הבלעדית שלו להבין את הילד שלו. אני יוצאת לדרך להבין את האם המיועדת שאני